קורה שאתה קם בבוקר ומצב הרוח שלך נורא. ואתה מתפלפ על החבר הכי טוב שלך ורב איתו. אבל ממש רב איתו. ואתה חושב, סעמק עם החבר הזה כבר, די. 20 שנה חברים, די, מספיק. הוא לא מבין כלום, סתם מבלבל לי במוח.
אבל כל היום אתה מסתובב, כועס על עצמך, לא מוצא לעצמך מקום. ואז בערך באיזה שתים-עשרה וחצי אתה בא לצלצל אליו ופתאום המכשיר מצלצל - וזה הוא. והוא אומר לך: "תקשיב אחי, אנחנו היום קצת הגזמנו, לא?" ואתה אומר לו:" כן. באמת, לא יודע למה אמרתי את כל הדברים האלה. טוב, ניפגש מחר ונדבר על הכל?" "טוב. ביי." "ביי." ואתה סוגר את הטלפון אבל מצב הרוח שלך - משתפר.
או שמגיע סוף סוף האביב. ואתה מוציא מהארון את הז'קט שאתה הכי אוהב, זה שלא לבשת מאז הסתיו. אתה לובש את הז'קט ומרגיש איך משהו מרשרש לך בכיס. ואתה שולח יד, ומוציא משם שטר - מאה שקל. סתם שטויות, חתיכת נייר, שכבה שם מהסתיו. אבל מצב הרוח שלך - משתפר.
או שהשכן שלך לבניין קנה איזה אוטו ישן-ישן, יד שנייה או שלישית. וכל לילה האזעקה שלו מתחילה לצפצף, והאורות להבהב. כל לילה. ואתה לא ישן, מתעצבן, נהיה חולה אפילו, מרזה. ואז פתאום לילה אחד שקט. וגם בלילה הבא. וכל השבוע - שקט. ואתה פוגש את השכן בכניסה לבניין, ואתה שואל אותו: "תגיד, מה קרה לאוטו? מזמן לא שומעים אותו." והוא אומר לך: "כן, בני זונות, כלבים, גנבו לי את האוטו!" ואתה אומר: "מה אתה אומר! אוי אוי אוי..." אבל מצב הרוח שלך - משתפר.
או שאתה נוסע יום אחד על הכביש המהיר, מאיץ את הרכב עד כמה שאתה יכול. ופתאום מישהו מהבהב לך עם האורות הגבוהים, יעני - יש מנאייק. ואתה מראה לו כף יד פתוחה, כהכרת תודה. מאט, ובאמת רואה שוטרים על הכביש, ועוד עומדים עם רדאר ככה, מחכים. ואתה עובר מולם, במהירות המותרת, ואפילו מחייך להם בזווית הפה. ואז אתה שוב מאיץ את הרכב עד כמה שאתה יכול, ומאותת לכולם עם האורות הגבוהים, וכולם מראים לך כף יד פתוחה. ומצב הרוח שלך - משתפר.
או שנכנסתי יום אחד לחנות ספורט, וקניתי לי נעלי ספורט. זוג נעליים, סתם שטויות. אבל אז חשבתי לעצמי, וואללה, אבל אני בשביל לקנות לעצמי נעלי ספורט לא צריך להיות ילד טוב, ולהתנהג למופת ולקבל כל התעודה מאיות. לא, אני בנאדם מבוגר. אני יכול בעצמי לקנות לעצמי נעלי ספורט. ולא רק נעלי ספורט, אני בנאדם מבוגר. יש לי כל מיני עניינים, תוכניות לעתיד, עבודה, חברים. כן, אני בנאדם מבוגר. חשבתי לי את זה ומצב הרוח שלי - השתפר.
או שאני נוסע לי בעיר יום אחד, לא שמח לא עצוב, סתם נוסע בסדר. ואז פתאום עוצר אותי שוטר. ואני חושב, נו מה? בני זונות, כלבים, אני הרי יודע שנסעתי בסדר. בתנועה הרגילה פותח את החלון, מוציא לשוטר את הרישיון. ואז פתאום השוטר אומר לי: "לא לא אדוני, לא צריך רישיון. פשוט שם בהמשך הכביש חסום, בונים את הרכבת הקלה. אז תפנה פה שמאלה, יהיה לך הרבה יותר נוח." ואני אומר לו: "וואו, תודה. תודה רבה אדוני השוטר! שיהיה לך בהצלחה ויום טוב ושבת שלום. תודה, תודה. חג שמח! ביי!" ואני סוגר את החלון ומהר-מהר מתחפף משם, לפני שהוא שם לב לאיזה משהו לא בסדר. ואני נוסע ואני קצת מתבייש בעצמי, שישר חשבתי לא טוב על השוטר. בכלל, על בן אדם. ואני נוסע, ואני מתבייש, אבל מצב הרוח שלי - משתפר. זה קורה לו לפעמים למצב הרוח. ככה - הופ! ומשתפר. לכל היום! הוא משתפר לפעמים, מצב הרוח.
credits
from שירי ברזל #2,
released July 27, 2019
מילים: יבגני גרישקובץ
תרגום ולחן: שמואל זלצר
הוקלט לייב ע"י שלום בניזרי ואריק פינקלברג באולפני הצוללת הצהובה בירושלים
הקלטות נוספות ע"י כל הנ"ל המכובדים, וכן ליאב בן טולילה ויובל חרמוני בצוללת הצהובה בירושלים
מוקסס ע"י יובל חרמוני
מאסטרינג: אורי מיקסמונסטר ורטהיים
Crafting powerful songs about commitment and love, the Nashville singer-songwriter channels and subverts ’70s country and folk tropes. Bandcamp New & Notable Sep 7, 2022
If you have a fondness for expertly wrought roots-rock with sharp lyrics and aching vocals, look no further—“Strangers” is for you. Bandcamp New & Notable Jan 8, 2022